אודות
העוצמה שבאך
חוברתי לעולם הרוח שכולו אהבה, אחרי שספגתי "עלבון בנפש שריסק אותי גם בגוף" מ"שליח הבורא" שבסך הכל מילא את תפקידו ל"העיר אותי". זאת הייתה השליחות שלו והמתנה הכי טובה שיכולתי לקבל מהבורא ולהודות, על כך, תודה לך שליח תודה לך בורא עולם.
במדיטציה תוך כדי חיבור לעולמה הפנימי של הילדה בת ה 10, עלו שאלות ששאלתי את עצמי ולא היו תשובות, למשל "מי אני"? מה זה כל העולם הזה? מה זה אלוקים?
הייתי אמא עסוקה, עבודה, בית, ילדים, ורק נשמתי - המבורכת שאותה אני מברכת כל בוקר בברכת הנשמה "אותתה" לי , רמזה לי ולא הבנתי עד שחטפתי כמה "כאפות". המסר היה ברור...."קומי תתעוררי, תעזבי את הגנים...התיקון שם נגמר" תעשי כבר משהו עם עצמך", אז באמת לא הבנתי מה רוצים ממני?
הבטיחו לי הכוונה והשגחה פרטית, הבטיחו לי כברת דרך מאתגרת עם הרבה הפתעות. וכך התעוררתי בשלבים.
יתכן והייתי עקשנית להישאר באזור הנוחות, לא הייתי מספיק מוכנה להיפתח לשינויים, סתם תקועה ומחכה לניסים. היום אני מבינה את מסע נשמתי ואת ההשפעה עליי והסביבה.
דרך השתלשלות מסרים שקיבלתי ומטיפולים שטופלתי, אחרי מה שעברתי , והן דרך הדרכה רוחנית שכיוונה אותי לאורך כל אותן שנים. מהמרום "נאמר לי - אל תדאגי איך לשלם, נדאג לך לכסף ללימודים" וכך היה. האמונה שלי כל כך התחזקה מאז ולתמיד (בחיים שלפני האירוע לא העזתי לחשוב על שינוי בי וקורסים), כיום יש לי כלים רבים והכל בהשגחה פרטית הכל מאת השם יתברך. תודה תודה בורא עולם.
אף פעם לא ידעתי מה עושים עם כל הכישורים המולדים? הפחדים של "רונית ענאל הקטנה" ניהלו אותי. לא פעם שאלתי את הבורא "נתת לי הרבה כישרונות, מה עושים איתם? איך מתקדמים? איך מוציאים את הכישורים האלה אל הפועל? כלפי חוץ הייתי עם "ים" של ביטחון בתוכי הייתי 0 בטחון (בפועל לא היה מי שיכוון אותי וגם לא הגדלתי ראש...)
מצד שני ידעתי שאוניברסיטה לא בשבילי,,, חיפשתי דרכים לצאת לעולם , לא הכי אהבתי ללמוד (היום ברור לי למה) לא הבנתי את "ההיסטוריה" , לא עניין אותי בית ספר שבו רק לומדים , מחנכים נו נו נו , בתקופתי למורים היה כוח ושליטה ולרוב ,ההורים של כולנו ,זרמו (חלק נכבד מטראומות ילדות) מוכר לכם?
וכך עברו השנים...האמת הייתי צמאה לידע אחר, תחילה לא הבנתי , די מבולבלת, רק אחרי "הכאפות" "התיישרו האנטנות" ולמדתי הרבה, בעזרת הבורא, הלימודים מילאו אותי מבפנים וכך עד שלמדתי להכיר את עצמי? מה היעוד שלי? וכן הלאה ...קיבלתי תשובות. (הרגשתי צמאה לידע "כאילו אף פעם לא שתיתי מים").
בכל יום אני משפרת את החזון שלי , כי תודעה זה לא מספיק לדעת, תודעה צריך לתחזק.
"כדי לצמוח בעשייה , לכך דרוש רצון והתמדה, נתינה וקבלה, אהבת חינם, לתת יד לעלות על הגל לטפס לפסגה, הכי גבוה שאפשר לעולם חדש , טוב יותר, צריך לעבוד כדי לצאת מהמטריקס."